גזר דין בתיק פ"ל 8374-01-11

מבוא

1.      תחילתו של כתב האישום בחמישה אישומים דומים מאירועים שונים אך סופו, לאחר דיונים ובקשות מקדמיות, באישום אחד בלבד (אישום מס' 4), כאשר אישום מס' 3 נמחק על ידי המאשימה ואילו אישומים 1, 2 ו-5 בוטלו על ידי בשל טענת התיישנות שטען הסנגור (ראה החלטות מיום 13/9/11 ומיום 1/4/12). 

2.      הנאשם (בן 41) הודה והורשע ב נהיגה ביום 8/1/08 בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף וב נהיגה ללא ביטוח חובה בתוקף שהיא פועל יוצא מעבירת הנהיגה בפסילה.

חומרת העבירה

3.      אין צורך להכביר במלים אודות חומרת העבירות הנ"ל, לא מדובר רק באי כיבוד החוק כי אם בסיכון לכולי עלמא, לנהגים ולהולכי הרגל מסביב.

4.      ב רע"פ 1812/94 דורון פרץ נ' מ"י  ציין ביהמ"ש העליון כי "מי שנוהג בזמן פסילה, ראוי לעונש חמור שבין מרכיביו פסילה לאורך זמן ומאסר לתקופה הולמת..." . דברים אלו נכונים למי שלו זו עבירה ראשונה ( ראה רע"פ 6115/06 מ"י נ' מוראד אבו-לבן) ועל אחת כמה וכמה לגבי מי שחזר והמשיך לנהוג ללא רישיון, על אף שנתפס והוענש קודם לכן, כמו הנאשם שלפני, שהרהיב עוז וחזר ונהג על אף שנפסל לצמיתות. 

עברו של הנאשם ונסיבותיו האישיות

5.      לחובת הנאשם 25 הרשעות קודמות, כאשר ארבע נוגעות לנהיגה ללא רישיון  נהיגה שפקע למעלה מ- 6 חודשים, ארבע אחרות לנהיגה ברישיון נהיגה שפקע פחות מששה חודשים, עבירה נוספת של נהיגה  ללא רישיון נהיגה וכן נהיגה בזמן פסילה בגינה הושת עליו מאסר על תנאי ופסילת רישיון נהיגה בלבד.

6.      לנאשם עבר פלילי של שימוש והחזקת סם שלא לשימוש עצמי בשתי הזדמנויות שונות בגינן נאסר לחודשיים. ועבירות קודמות שהתיישנו אך לא נמחקו משנים 1993-1994 בגין החזקה ושימוש בסמים לשימוש עצמי. מהתסקיר עולה כי מגיל 21 השתמש בסם מסוג חשיש, בגיל 34 חלה בלוקמיה והבריא, בהמשך החל להשתמש בהרואין במשך כחמש שנים, לדבריו נגמל בכוחות עצמו אך משתמש בתחליף סם.

7.      חוות דעת הממונה על עבודות השירות היתה שלילית - בשל כך שנמצא בבדיקת השתן שעבר הנאשם בופאנורפין - תחליף סם ללא אישור רפואי.  הנאשם טען כי יש לו אישור לנטילת תחליף הסם, אולם זה לא היה בידיו, משום שד"ר ויגודה ממכון שרת, המטפל בהתמכרותו שוהה בחו"ל.  לטובת הנאשם יצאתי מנקודת הנחה שדבריו נכונים, ואף על פי כן לא מצאתי לנכון להפנותו בשנית לממונה על עבודות השירות, באשר עצם ההפניה הראשונה אליו בוצעה על ידי, בטרם נודע לי עברו התעבורתי והפלילי של הנאשם, השולל לדעתי, השתת מאסר בדרך של עבודות שירות. הנאשם ביצע כל כך הרבה פעמים עבירה של נהיגה ללא רישיון נהיגה, עד כי נדמה שלא הפסיק לנהוג כלל, מכל מקום, ההפניה לממונה ולשירות המבחן העניקה לנאשם דחייה נוספת של שבעה חודשים במתן גזר הדין, וגם זו אמורה לשמש לו נחמה פורתא.  

8.      ביום 4/2/13 כתב הממונה על עבודות השירות הבהרה לפיה עמדתם השלילית בעינה עומדת וכי בבדיקה נוספת הסתבר כי אכן הנאשם נטל תחליף הסם ללא אישור רפואי, שכן אישור זה ניתן לו רק לאחרונה (ביום 18/12/12) במסגרת טיפול שהחל במכון היבטים מאוחר להגעתו בפני הממונה.     

9.      מתסקיר שירות המבחן מיום 27/1/13 עולה כי רק לאחרונה בעקבות הפנייתו לשירות המבחן, התעוררה אצל הנאשם " הבנה ראשונית של מורכבות מצבו ההתמכרותי ונזקקותו להתערבות טיפולית נפשית." הנאשם הסכים " לבחון" שילובו במסגרת טיפולית ולשם כך סיכמה קצינת המבחן את תסקירה בלא המלצה ורשמה כי "במידה וכבוד בית המשפט ימצא לנכון לנקוט בגישה שיקומית בעניינו, נמליץ על דחיה לתקופת ניסיון בת 3 חודשים". כידוע לאחר תיקון 113 לחוק העונשין (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה) הגישה השיקומית אינה בסדר העדיפות הראשון בבוא בית המשפט לגזור דינו של נאשם, כי אם בחינת העונש ההולם לעבירה שבוצעה.

מתחם הענישה

10. מתחם הענישה, במקרים בהם עבירת הנהיגה בזמן פסילה או ללא רישיון נהיגה בתוקף חוזרת ונשנית, נע בין מאסר למשך שבועות ספורים ועד 16 חודשים, כאשר הרף העליון "שמור" לבעלי עבר פלילי ולמי שהיה לחובתו מאסר על תנאי להפעלה,  כמו ב רע"פ 2221/11 שאול הראל נ' מ"י וב עפ"ת(י-ם) 42889-09-12 לביא(אליהו) נ' מ"י(16 ח' מאסר),  או ע"פ 324/88 אברהים בן סולמן אלעאסם נ' מ"י שם נאמר: " ואם היה יסוד לטענה כי בגין נהיגה בזמן פסילה לא מטילים עונש מאסר של 12 חודשים, כי אז הגיע הזמן שכך יעשה נוכח חומרת העבירה ושכיחותה". ראה גם   רע"פ  3878/05 בנגוזי (12 ח' מאסר לנאשם נורמאטיבי אב ל-10 ילדים ומפרנס יחיד).

11. מהעבר השני של מתחם הענישה, למי שלא היה מאסר על תנאי להפעלה וללא עבר פלילי ניתנו מאסרים לתקופות קצרות יותר כמו עפ"ת(ים) 7975-09-11 אבו הווא נ' מדינת ישראל (מיום 10/10/11) שם אושר עונש של 4 חודשי מאסר למי שנהג בפסילה ובעברו 8 עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף ובזמן פסילה, או עפ"ת 4433-09-12 מ"י נ' עוידה מיום 25/12/12 - 14 ימי מאסר (ולא יותר משום שדובר בהחמרת עונש בערעור), ראה גם תת"ע (ים)  3741-12-11 מדינת ישראל נ' ג'אבר  (מיום 22/5/12) - מאסר 10 ימים לעבירה של נהיגה בזמן פסילה כשבעברו מספר עבירות של נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף.

12. את המקרה שבפני הייתי ממקמת קרוב לרף התחתון של הענישה, בשל העובדה שמדובר במאסר ראשון לעבירה זו, אם כי לא המאסר הראשון בכלל, בשל שיהוי בהעמדה לדין- העבירות נעברו לפני 4.5 שנים, מאז לא עבר הנאשם עבירות נוספות.  יוער כי בזכות השיהוי של המאשימה נמחקו עבירות דומות אחרות בשל התיישנות,  כך שעיוות הדין התאזן עם מחיקת האישומים. בנוסף, התרשמתי מרצונו הכן של הנאשם להתחיל בדרך חדשה, חבל שלא עשה צעדים משמעותיים בכיוון זה קודם לכן, יחד עם זאת "טוב מאוחר מאשר לעולם לא". 

גזר הדין

13. לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים ולאור האמור לעיל, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים:

·              מאסר בפועל למשך חודש ימים החל מהיום.